
הליכה אחרי ארוחה: מה היא עושה למעי ומה היא לא מרפאת
עשר דקות הליכה אחרי צהריים הן כלי פשוט לנפיחות ולסוכר. הן לא תוכנית טיפול בקרוהן, והן לא חובה ביום של כאב.
adi-way.com

כל הפרסומים החדשים באתר, לפי סדר הפרסום: תזונה, מעי, שינה, הרגלים ומה שביניהם.

עשר דקות הליכה אחרי צהריים הן כלי פשוט לנפיחות ולסוכר. הן לא תוכנית טיפול בקרוהן, והן לא חובה ביום של כאב.

כוס יין באירוע נשמעת קטנה. במעי דלקתי היא יכולה לזרז יציאה, להפריע לשינה ולהתנגש עם תרופה. ההחלטה אישית, והבירור לא.

כולם כבר הזמינו. אתם עוד על השורה השלישית. הבעיה אינה הביישנות. הבעיה היא רוטב שלא כתוב בתפריט.

מי שקם פעמיים בלילה לא ייכשל בבוקר בדיאטה. הוא עייף. שינה קרועה משנה רעב, סבלנות וכאב, ולכן היא חלק מהטיפול בהרגל.

הטלפון לא שם קלוריות בצלחת. הוא מוציא את האדם מהצלחת עד שהצלחת ריקה. בקצב הזה קשה לשמוע שובע או כאב בטן מוקדם.

סלט נוסף לא מרים המוגלובין כשיש דלקת או איבוד דם. ברזל במחלת מעי הוא בירור רפואי, ואז החלטה על כדור, עירוי או מזון.

שמונה כוסות הן סיסמה. במעי דלקתי השאלה היא אם היציאות המרובות הוציאו יותר ממה שנכנס, ואם השתייה נסבלת בלגימות.

לחם שמנפח אינו אבחנה. הורדת גלוטן לפני בדיקת צליאק יכולה לטשטש תשובה, ובמעי רגיז לפעמים האשם הוא הכמות ולא החלבון.

השבוע שבו מחליפים תפריט, נרשמים לחדר כושר ומכבים מסכים נגמר לרוב בלי אף אחד מהם. הרגל אחד עם שעה קבועה מחזיק.

דייסה היא לא חובה רפואית. במחלת מעי דלקתית הבוקר הטוב הוא זה שנשאר בבטן, עם חלבון ונוזלים, גם אם הוא נראה פשוט.

העלאת סיבים היא עצה נפוצה, וחלק מהאנשים עם מעי רגיז מרגישים אחריה רע יותר. ההבדל הוא בסוג הסיב ובקצב, לא בכוח רצון.