אנו רואים אותם לפעמים בכניסה לשוק או באחד הרחובות, יושבים על איזו שמיכה ולעתים מקבצים נדבות. ואנו בדרך כלל נוטים להתעלם ומסיטים מבט. בתל אביב יש למעלה מ 1000 כאלו – דרי רחוב.
אולי קרבנות של מציאות כלכלית קשה, ואולי אנשים שלא מצאו את מקומם בעולם הזה. ועוד לא נמצאו הפוליטיקאים שיתחרו על קולות ההומלסים, כך שכמעט אין כמעט אף אחד שדואג להם, למעט המשאבים המוגבלים של משרד הרווחה או העיירה, ומעט מתנדבים. וכאשר החורף מתקרב, מצבם קשה במיוחד.
על פי משרד הרווחה נדרשת כאן תוספת תקציב המוערך בכ 17 מילון שקלים על מנת להרחיב ולשפר את השירותים הניתנים ולהוסיף שירותים נחוצים שאינם ניתנים היום. זהו אמנם כסף קטן במונחי תקציב המדינה, אך כפי שאמרנו איננו רואים את הפוליטיקאי שילחם עליו מול משרד האוצר.
לאחרונה חנכה עיריית תל אביב גגון לדרי רחוב. בהשקעה מרשימה של 36 מיליון שקלים נפתח מרכז די מרשים ביפו המתוכנן להעניק מענה לדיירי רחוב מכורים לסמים. ההשקעה הגדולה ראויה להערכה, והעיצוב של המקום בהחלט מרשים ויש אשר יאמרו כי זה נראה כמו מלון בוטיק חדש, אך האמנם המקום נותן פתרון יעיל או רק מקשט את הבעיה?
מענה לדרי רחוב מכורים
על פי עיריית תל אביב המקום מעניק "מענה לדרי הרחוב המכורים החיים בתל אביב-יפו ויהווה בית מחסה מרווח, בטוח, תיקני, מכובד ומכבד שיספק לדייריו: מיטה, מזון, רחצה, כביסה, לוקר לאחסון חפצים והפנייה לטיפול רפואי".
נכון להיום הגגון מעניק מענה לגברים בלבד. הוא כולל מקלחת ושירותים משותפים לכל 2 חדרים. יש בו מטבח וחדר אוכל המתאים ל 60 סועדים. יש כאן חדרי משחקים וסדנאות ואפילו אפשרות לגלוש באינטרנט וליהנות מהנוף לים.
אין מענה ממשי
בגגון ישנם 19 חדרי לינה היכולים לספק מחסה ל 144 דיירי רחוב, רק כ 15% מהמספר האמתי. אך זו לא הבעיה, על פי גורמים מתחום הרווחה אין במקום מענה ממשי לצורך טיפול ושיקום דיירי הרחוב.
במסגרת המדיניות המקום מעניק מחסה לדיירים בשעות הלילה. בשעה 9 בבוקר עליהם לפנות את המקום, ואסור להם לחזור לפני השעה שלוש. על פי העיירה כך ניתן לאפשר לחסרי הבית לצאת לסידורים הכוללים פגישות עם עובדים סוציאליים וניסיונות לחיפוש עבודה.
מה שקורה בפועל זה כי הם פשוט מחכים בחוץ עד לשעה שיוכלו להיכנס פנימה. רבים מהם מעידים כי הם פשוט חוששים להגיע אל בתי הכלא ומעדיפים להישאר סמוך לגגון.
