שריר, לא רק הליכה: למה כוח משנה גם כשהמעי באמצע

ירדתם במשקל בהתלקחות, או פשוט זזתם פחות שנה, והמראה על המשקל לא אמר שהשריר הלך. הוא הלך. בלי גירוי, הגוף לא שומר עליו מתוך נימוס. הליכה טובה לנפיחות אחרי אוכל. היא לא מספיקה לבד כדי להחזיר כוח לידיים שסוחבות סל, או ליציבות ביום עייף.

מה נחשב אימון, בלי אולם מפחיד

עשרים דקות, פעמיים או שלוש בשבוע. כפיפה לידיים על הקיר או על שולחן, קימה מכיסא לאט, גומייה, או משקל ביתי שכבר יש. לא תוכנית של אתר כושר. אם באמצע עולה בטן, עוצרים. סט שלא הושלם אינו כישלון. סט שהושלם בכאב הוא. יום של יציאות דחופות אינו יום להוכיח רצף. הרצף נשמר בשבוע, לא בכל תאריך.

מי שמטופל בסטרואידים לאורך זמן, או אחרי ירידה מהירה, שואל רופא לפני שמוסיף עומס. השאלה קצרה. התשובה חוסכת שבוע רע.

חלבון בסביבת האימון, לא שייק חובה

ביצה, יוגורט נסבל, עוף, גבינה. שייק רק אם הוא נסבל ואין בו ממתיק שכבר מסומן אצלכם. בלי חלבון בכלל, האימון הוא עייפות נוספת. עם חלבון, הוא סיבה לשמור על מה שנשאר. לא חייבים חלון של חצי שעה. צריך שהארוחה הקרובה תכלול משהו מלבד פחמימה.

בטן באמצע תרגיל

לחץ על הבטן בתרגילי ליבה מורגש אצל חלק מהאנשים כדחיפות. מחליפים תרגיל. לא מתגברים. נשימה עצורה באמצע מאמץ עושה אותו דבר. נושפים בעלייה. נשמע קטן. משנה את הלחץ.

מתחילים מהליכה

מי שלא התאמן שנים, לא מתחיל במשקולות. הוא מתחיל בהליכה, ואחר כך מוסיף. הליכה קצרה אחרי ארוחה היא גם צעד ראשון טוב לגוף וגם מבחן קטן לבטן. מה היא עושה, ומה היא לא מבטיחה, כתבנו בהליכה אחרי ארוחה.

אחרי ירידה במשקל

מי שירד במשקל בזמן התלקחות, איבד גם שריר. אימוני כוח עדינים, יחד עם חלבון, הם חלק מהחזרה. אבל רק כשהמחלה רגועה, ובתיאום עם הצוות. על הירידה עצמה, ולמה היא לא הצלחה, כתבנו בלרדת במשקל כשהמעי באמצע התלקחות.

מים ומלח ביום אימון

ביום של אימון, הגוף מאבד נוזלים גם בזיעה. מי שמעיו מאבדים ממילא, שותה לפני, במהלך ואחרי, בלגימות. ובקיץ, מוסיפים. בקבוק ליד המזרן הוא חלק מהציוד, בדיוק כמו המשקולת.

איך יודעים שזה שווה

אחרי שלושה שבועות הכיסא קל יותר, או השק. לא בהכרח המשקל על המאזניים. אם המאזניים ירד והכוח לא עלה, אכלתם פחות מדי. זה תיקון תזונה, לא עוד אימון.

המידע חדשותי וכללי ואינו תחליף לייעוץ אישי של רופא או דיאטן.