השמנה בגיל המעבר: למה המשקל עולה אחרי גיל 50 ומה אפשר לעשות
מערכת עדי ווי לחייםפורסם:

השמנת נשים בגיל המעבר – גזירה משמיים??
נשים רבות מתלוננות על כך ששמנו אחרי גיל 50. אך האם יש קשר בין הגיל לבין המשקל?
הווה נבחן כמה עובדות:
בני אדם חווים האטה טבעית, פיסיולוגית, בקצב חילוף החומרים במשך השנים. למעשה, קצב ההאטה מתבטא בעליה של 250 ג'/שנה בממוצע.
המערך ההורמונלי בגוף האישה משפיע גם הוא על נושא קצב חילוף החומרים: לאחר הפסקת המחזור החודשי יורדת באופן דרסטי רמת ההורמון הנשי אסטרוגן. כתוצאה מכך חלה האטה נוספת בקצב חילוף החומרים.
בנוסף, הורמון האסטרוגן אחראי גם על הפיזור של שומן התת עורי בגוף: ההשמנה הבטנית, השמנת "התפוח", אופיינית יותר לגברים. נשים עד גיל המנופאוזה (גיל הפסקת המחזור החודשי) נהנות מהשמנת "אגס" – השמנה באיזור התחתון של הגוף, קרי – הצטברות השומן התת עורי באיזור הירכיים. השמנת תפוח מסוכנת יותר למחלות לב, סכרת, טרשת עורקים ויתר לחץ דם. לאחר הפסקת המחזור, נשים מתחילות לחוות שינוי בפיזור השומן וחל שינוי בסוג ההשמנה – ניתן לראות לא מעט נשים בגילאי ה-60 ויותר עם השמנה בטנית, השמנת התפוח. השינוי הזה מיוחס לירידה ברמות האסטרוגן בגוף. נשים שנוטלות את הטיפול ההורמונלי החליפי סובלות הרבה פחות מהשמנה בטנית.
אבל הסיבות להשמנה בגיל המעבר אינן רק פיסיולוגיות: גם לאורח החיים יש השפעה לא מבוטלת. נמצא שרק כמחצית מהנשים בגילאי 50-64 עוסקות בפעילות גופנית סדירה ורק רבע – בפעילות גופנית אינטנסיבית. כלומר, אורח החיים היושב, הכולל עבודות משרדיות, מיעוט בתנועה בחיי היום כמו שימוש במעלית במקום מדרגות, נסיעה ברכב גם למרחקים קצרים וכד', תורם לא פחות להשמנה האופיינית לגיל המעבר.
בנוסף, ההרגלים הישנים שהתאימו לנו כשהיינו צעירות יותר, מתחילים לבוא בעוכרינו ככל שמתבגרים. לדוגמא, נשים רבות מספרות שלמרות שברוב ימות השבוע הסועדים היחידים בבית הם הבעל והיא עצמה, ולמרות שהילדים (ובהמשך הנכדים) מגיעים לארוחות שבת בלבד, ממשיכות הנשים לבשל ארוחות כבדות ומרובות גם באמצע השבוע.
הרגל בעייתי נוסף הוא אכילה תוך כדי צפיה בטלויזיה – סביר להניח שבמקרה זה אין ממש מודעות ושימת לב לסוג האוכל והכמויות שלו.
בנוסף, נשים רבות שעישנו במשך שנים, מחליטות להפסיק לעשן מפאת עליית המודעות הבריאותית. לפעמים, עליה במשקל יכולה להתלוות להפסקת עישון אם לא נעשה כל שינוי בהרגלים במקביל.
אז אם נסכם, יש לנו מכלול גורמים שמעודדים התפתחות השמנה בכלל ושל פלג גוף עליון בפרט בנשים בגיל המנופאוזה.
אז מה עושים?
קודם כל, לא עושים דיאטת כסאח! הפחתה דרסטית של הקלוריות הנצרכות (לקראת אירוע כלשהו, למשל..) היא הדרך הטובה ביותר להעלות במשקל מיד לאחר האירוע. כל ירידה חדה במשקל פוגעת במסת השריר, וכך מאיטה עוד יותר את קצב חילוף החומרים. הירידה המומלצת במשקל היא איטית ביותר, של חצי ק"ג לשבוע לערך.
האכילה המומלצת מתעצבת בהדרגה, תוך עבודה משותפת של הדיאטן ושל המטופלת, במטרה לאבחן את ההרגלים, את המקור שלהם, לגלות גם מצבים של אכילה רגשית או חברתית ולבנות התמודדות מושכלת למצבים אלה.
במקביל, יש חשיבות מכרעת לשילוב הפעילות הגופנית בחיי היום יום. לפעילות גופנית יש אין ספור יתרונות בריאותיים כגון מניעת דלדול העצם, שיפור רמות השומנים בדם וסכרת, איזון לחץ הדם, מניעת סרטן המעי הגס וסרטן שד, הורדת המשקל והעלאת מסת השריר. והגורם המשמעותי ביותר – שיפור הדימוי העצמי ומצב הרוח.
מומלץ לבחור בסוג הפעילות הגופנית המתאים והנעים ביותר. לדוגמא, אם אינך אוהבת שחיה, לא כדאי להגרר אחרי חברות ולהרשם לבריכה השכונתית. אם כיף לך לעשות הליכה באוויר הפתוח, לכי על זה בעיקר בשעות האור. גם פעילות מתונה חשובה כמו יוגה או פילאטיס. ההמלצה היא להגיע בהדרגה לחצי שעה פעילות יומית רציפה.
במקביל, לזהות את עקב האכילס באכילה – ולבנות בהדרגה הרגלי אכילה חדשים, התואמים את הצרכים של הגוף – לאכול לפי תחושת הרעב והשובע, למנוע התקפי רעב מוגבר, לאפשר לעצמך גם משהו מתוק אך בריא, כמו מעט שוקולד מריר או פירות יבשים.
חשוב ביותר לברר את הגורמים המעלים את המוטיבציה: מה גורם לך לקום חצי שעה קודם בבוקר כדי לצאת לפעילות הגופנית היומית? ממה תהני הכי הרבה כאשר תגיעי לשינוי המיוחל בהרגלי האכילה? אם הסיבה היעקרית היא הרגשה נוחה יותר, אפשרות לשחק ביתר קלות עם הנכדים, עצם ההבנה של המטרות הללו יכול לסייע מאוד להתמיד בשינוי!
לסיכום, גיל המעבר טומן בחובו סכנות בריאותיות אך גם הרבה הזדמנויות לפתח אורח חיים בריא יותר, המסייע במניעת ההשמנה הבטנית והפרעות בריאות נוספות הנלוות אליה.
באמצעות שיטת אימון הבריאות ניתן לבנות בהדרגה ומתוך הקשבה לגוף, את השינויים הנדרשים. (כתבה שלי בנושא זה באתר פודיקשנרי.)
המידע חדשותי וכללי ואינו תחליף לייעוץ אישי של רופא או דיאטן.



