רק המחשבה על ____ גורמת לי להיות עייפה

מטעיני ומרוקני האנרגיה שלנו

אתחיל מסיפורה של מטופלת, נקרא לה גילי. גילי היא אישה דתית, נשואה, אם וסבתא גאה, עובדת בעבודה שהיא אוהבת וסובלת מקוליטיס על רקע גנטי (כל האחים במשפחה סובלים מצורה זו אחרת של מחלות מעיים). גילי הגיעה לטיפול עקב החרפת המחלה. מטרתה היתה להגיע לרמיסיה באמצעות תזונה ושינוי מחשבתי.

במהלך העבודה המשותפת התאמנו את התזונה המיטבית עבורה, היציאות שלה השתפרו וכך גם הרגשתה הכללית, עד ששוב הגיע התקף. שוב עבדנו על נשימות, דימיון מודרך ושינוי התזונה, גילי השתפרה ושוב נפלה להתקף קטן.

התחלנו לעשות בירור מעמיק יותר של המצב הרגשי שלה, ואז עלה וצף נושא מכאיב במיוחד עבור גילי – אחד הבנים הבוגרים שלה, נשוי עם ילד, ומסוכסך עם המשפחה. גילי כועסת, נעלבת, פגועה וגם מתגעגעת אליו. באופן ברור לגמרי היא כואבת מאוד את הנתק מהבן. הגדרנו את הסכסוך הזה כמרוקן אנרגיה עבורה.

מרוקני אנרגיה הם אותם מצבים שגורמים לנו להרגיש שלא במיטבינו, עייפים, עצבניים, לפעמים רעבים מאוד. למשל, ריב עם מנהל או עם הבעל, עבודה משעממת, ביקור בבית חולים ואפילו פגישה עם מישהו שכביכול התנהלה על מי מנוחות. מכירים כאלה בחיים שלכם?

לעומתם, יש מצבים אחרים, במהלכם אנו מרגישים יפים ומאושרים, מלאי כוחות ומוטיבציה, כאילו צומחים לנו כנפיים. אלה מצבים מטעיני אנרגיה עבורינו. זה יכול להיות ספורט אהוב, בילוי עם חברה טובה, עבודת יצירה או טיול בחיק הטבע.

כולנו נמצאים לפעמים כאן ולפעמים כאן.

השאלה היא מה אנחנו עושים עם זה!

עפ"י דר' טל בן שחר, אחד ממובילי זרם הפסיכולוגיה החיובית, עלינו להחליט ולהזכיר לעצמינו מהו המטבע הקובע עבורינו.

אם למשל, המצב הכלכלי הוא המטבע הקובע שלנו, אנחנו נבחר מקצוע לפי פוטנציאל הרווח שלו ולא לפי הנטיה האישית, או נעבוד בעבודה לא מספקת רק בגלל השכר שבצדה. אם המטבע הקובע שלנו הוא תחושת הצדק, אנחנו נהיה מוכנים להחריב יחסים על מזבח הצדק שלנו (שתמיד סובייקטיבי, אגב).

המטבע הקובע שלנו הוא שיכוון את הבחירות שלנו בחיים, את התפיסות שלנו ואת תחושת האושר שלנו.

לפעמים, אנו מתנהלים לפי מטבע של אחרים, בלי שאנו מודעים לכך בכלל. אם ההורים שלנו היו בעד צבירת נכסים כעיקרון מנחה בחיים, ייתכן שגם אנחנו נבחר את צעדינו כך. הבעיה מתחילה כאשר הדרך אינה מספקת אותנו, ואנו מסתובבים עם תחושת פיספוס, ריקנות, חוסר הנאה, תקיעות, קושי תמידי, אדישות ודיכדוך.

לפעמים אנחנו אפילו לא מבינים מה הבעיה. קשה לנו להודות בפני עצמינו שמשהו שאנחנו עושים או חושבים, אינו תואם את מטבע האושר האמיתי שלנו. אבל הגוף שלנו מבין ומביע את זה בצורה לא מילולית. כאבי בטן, כאבי ראש, מיחושים אחרים ובלתי מוסברים יכולים להיות, בין היתר, כתוצאה מתיסכולים וכאבי נפש. אותם כאבי נפש שאנחנו לא מודעים להם מספיק או לא מסוגלים להודות בפני עצמינו בקיומם.

ג'ף מקדוגל, פסיכואנליטיקאית, מספרת על מקרים רבים כאלה בספרה "תיאטרוני הגוף". מסתבר שעוד פרויד וגם יונג, גדולי הפסיכולוגים, דיברו על הביטוי הלא מילולי של מכאובי הנפש באמצעות הגוף. כולם מזכירים את מחלות מערכת העיכול כאחת המחלות המובהקות לביטוי פסיכוסומטי לא מטופל.

מה זה אומר? אל דאגה, אף אחד לא מאשים אתכם שהמצאתם את המחלה. בעבר היה רווח פירוש מוטעה למושג "פסיכוסומטי". חשבו שתופעות פסיכוסומטיות פירושן שהחולה מדמה את הסימפטומים ואין למעשה שום ממצאים קליניים בבסיסם.

זו לא הכוונה! הכוונה במושג מחלה פסיכוסומטית הוא שתת -המודע של האדם אינו מוצא את הדרכים המילוליות להביע מצוקות כלשהן, ולכן נאלץ לסגת לביטוי טרום מילולי, גופני. זה הביטוי שילדים קטנים מביעים דרכו חרדות או פחדים. אם לפשט, ניתן לומר שאם לאדם לא היו מספיק הזדמנויות ללמוד לבטא את עצמו ואת רגשותיו, את צרכיו ומבוקשו בצורה המילולית, או שלא הרגיש מספיק בטוח לכך, אזי באופן בלתי מודע גופו יביע אותם.

בין המחלות הפסיכוסומטיות מציינים את אסטמה, יתר לחץ דם ומחלות לב, מחלות מעיים דלקתיות, מחלות עור אוטו-אימוניות. בשנים האחרונות אנו שומעים גם על התפרצות של מחלת הסכרת לאחר משבר כלשהו. כמובן שלאכילה רגשית והשמנה שיכולה להגיע איתה – "מקום כבוד" ברשימה זו.

אני עצמי חוויתי את כוחה של הנפש: במשך שנים סבלתי מאלרגיות נשימתיות וקוצר נשימה. כל התופעות החלו בערך בשנה השלישית לנישואיי הראשונים והסתיימו… ניחשתם נכון, אחרי 10 שנים, בגירושים. אגב, אז עוד לא למדתי על הקשר ההדוק בין הנפש לגוף. אני רק זוכרת את הבוקר המוזר ההוא, שבו קמתי ללא נזלת. נזלת חונקת היתה מנת חלקי כל בוקר במשך כשבע שנים. כ"כ התרגלתי אליה, לא דמיינתי כבר את חיי עם אף פתוח ונשימה רגועה. לא יצאתי מהבית בלי טישו צמוד, הפסדתי ימי עבודה וטיולים, ופתאום – איננה. לקח לי עוד מה שבועות להבין שזה באמת נגמר ועוד כמה שנים עד שהלכתי ללמוד על הקשרים האלה. וכיום אני תוהה – אם הייתי מודעת אז למה שאני יודעת כיום, ואם הייתי מטפלת אז בדרכים נוספות לתרופות נוגדות האלרגיה, אולי הגירושים היו נחסכים?

אז מה עושים, תשאלו?

אין צורך לרוץ להחליף את העבודה או את בן / בת הזוג שלכם. וגם לא לנסות לחזור לילדות או להאשים את ההורים במשהו.

אבל אנחנו בהחלט יכולים לעשות כמה דברים גם כיום, כמבוגרים מודעים לעצמינו. למשל, ללמוד מחדש להקשיב לרגשות שלנו, לזהות אותן, להכיר בהן ובתחושות הגופניות שמתעוררות איתם. אנחנו יכולים ללמוד "לדבר" את הרגשות שלנו במקום לאכול או לכאוב אותם דרך הבטן.

כך עשינו עם גילי (זוכרים, מתחילת המאמר?)

לאחר שביררנו את מוקד הכאב הנפשי, המרוקן האנרגתי שלה, עבדנו על היכולת שלה להיות במקום הזה, להכיל אותו, להביע את כל קשת הרגשות שהיא חווה שם. להרגיש רגש משמעו גם להיות שם מבחינת התחושות הפיסיות שהוא מעורר. גם על זה עבדנו. בהמשך, גילי למדה לקבל את עצמה על כל הרגשות שהיא מרגישה, בלי לכעוס על עצמה ובלי לנסות לטאטא את רגשותיה "מתחת לשטיח". היא גילתה, שהתעלמות מהרגשות היתה קשורה ישירות להתקפי הקוליטיס שלה. ככל שהיא הסכימה לקבל את עצמה שם, היא גם הרשתה לעצמה לחזק את המקומות שהטיענו אותה אנרגתית. לא כבריחה מהמקום הכואב, אלא כעוד חוויה שתופסת מקום בחיה. למשל, בילוי עם הנכדים, העבודה שמעניינת אותה, חוג הריקודים שהיא נרשמה אליו, אפילו התהליך האימוני שעברה בהנחייתי. הכלים שהיא קיבלה איפשרו לה להקשיב לגוף ולקבל את אותותיו, להאמין לו להיענות לו. לדוגמא, היא הבינה שניסיונותיה למצוא חן בעיני בנה וכלתה מרוקנים אותה אנרגתית , מה שפוגע גם בה וגם בבני משפחה אחרים שלה. לעומת זאת, היכולת שלה לקבל את הבן ולתת לו להבין שהיא נמצאת עבורו בכל עת שהוא יבחר, איפשרה לה להישאר מאוזנת יותר.

המטבע הקובע שלנו הוא מה שנקבע עבור עצמינו, ורצוי שהוא יהיה זה שעושה אותנו מאושרים, מסופקים, שלמים עם עצמינו, מקבלים את עצמינו ומרשים לעצמינו להיות מה שאנחנו. זה לא פשוט לבחון את הבחירות שלנו מחדש, אך אין זה אומר שעלינו להפוך את חיינו. ייתכן שעבודה נכונה עם זיהוי והבנה של מצבים שהם מרוקנים אותנו אנרגטית והכנסת יותר מצבים שמטעינים אותנו… אולי כך גם נתקרב לבריאות המיוחלת….

טיפול רגשי קוגניטיבי והתנהגותי חייב להיעשות בהנחייתו של מטפל או מאמן מנוסה ורגיש.

אך בינתיים, אתם יכולים להתחיל לזהות את המקומות והמצבים שמתישים אתכם, מרוקנים אתכם אנרגתית ולנסות להקטין אותם. וכן לזהות ולהעצים את המצבים שמטעינים אתכם ועושים לכם טוב!

המידע חדשותי וכללי ואינו תחליף לייעוץ אישי של רופא או דיאטן.