יום עצירות: מה מזיז, ומה רק מרגיז
מערכת עדי ווי לחייםפורסם:
יום בלי יציאה נהיה סיפור. הסיפור נהיה מאמץ. המאמץ נהיה טחורים או פחד מהשירותים הבאים. יום של עצירות צריך פחות דרמה ויותר דברים משעממים שעובדים לאט.
בקיצור: ביום של עצירות עושים דברים משעממים שעובדים לאט: מים מהבוקר, ארוחה חמה מוכרת, הליכה קצרה ושעה קבועה בשירותים. בלי משלשל ספונטני ובלי סובין פתאומי. ויש קווים אדומים שבהם פונים לרופא.
באותו יום
מים כבר מהבוקר, לא בבת אחת בערב. הליכה קצרה אחרי ארוחה, אם אין כאב חד. ארוחה חמה מוכרת. קפה אחד אם הוא בדרך כלל עוזר, לא ארבעה. לא משלשל כי “עבר יום”, אלא אם רופא בנה לכם כלל כזה מראש. יום של עצירות אינו חירום אוטומטי. הוא גם לא משהו לדחוף בכוח.
אוכל
גזר מבושל, שיבולת קטנה, פרי שכבר נסבל, שמן בכמות רגילה לא טיגון של נקמה. סובין פתאומי אצל מי שגם מתנפח גורם ליום אחר, לא לפתרון. אם אתם מהסוג המעורב, היום האיטי לא מקבל את הדיאטה של היום המהיר.
הרגל שבועי
אותה שעת בוקר, בלי טלפון בשירותים, רגליים על שרפרף קטן אם זה נוח. הגוף לומד שעה. הוא לא לומד צעקה. יום של עצירות שחוזר תמיד אחרי נסיעה או אחרי משמרת מספר לכם על תנאים, לא על כישלון.
תרופות שעוצרות
ברזל, חלק ממשככי כאב, חלק מהתרופות למעי. לא מפסיקים לבד. שואלים אם יש קשר, ואם יש תכשיר אחר. הוספת סיב על תרופה שעוצרת בלי שיחה היא מאבק בשתי חזיתות.
למה הגוף נתקע
עצירות היא לא תמיד בעיה של מזון. שינוי בשגרה, נסיעה, משמרות, פחות תנועה, פחות שתייה, תרופות, לחץ, ואפילו ההתאפקות כשאין שירותים נוחים. כל אחד מאלה מאט את המעי, ולפעמים כמה ביחד.
לכן לפני שמחפשים את המאכל הנכון, שואלים מה השתנה השבוע. התשובה מגיעה לעיתים קרובות מהיומן ולא מהצלחת.
וגם חופשה עושה את זה. שעות אחרות, אוכל אחר, שירותים לא מוכרים, ולפעמים בושה. רבים מכירים את העצירות של היום השני בחופשה. זה לא בגלל המלון. זה בגלל שהשגרה של המעי נשארה בבית. כוס מים בבוקר, הליכה, ושעה קבועה גם בחופשה, מחזירים אותה חלקית.
השירותים: שעה, תנוחה, סבלנות
הגוף אוהב שעה קבועה. אצל רבים, הזמן הטוב הוא בבוקר, כחצי שעה אחרי ארוחת הבוקר, כשהמעי מתעורר. לא לדלג על התחושה כשהיא מגיעה. התאפקות מלמדת את הגוף להפסיק לבקש.
תנוחה עוזרת: רגליים על שרפרף נמוך, ברכיים גבוהות מהירכיים, גב מעט נטוי קדימה. ובלי טלפון. ישיבה ארוכה ומאמץ לא מזרזים. הם רק מעייפים, ומזמינים טחורים.
ואם אין תוצאה אחרי כמה דקות? קמים, ממשיכים ביום, וחוזרים כשהתחושה מגיעה שוב. ישיבה ארוכה לא מזרזת. היא רק הופכת את השירותים למקום של מתח, והמעי מרגיש את זה.
מה שותים
מים לאורך היום, לא בבת אחת בערב. משקה חם בבוקר, מים חמים או תה, מעורר את המעי אצל חלק מהאנשים. וקפה, אצל מי שהוא בדרך כלל עוזר לו, כוס אחת, לא ארבע.
וחשוב לזכור: סיבים בלי נוזלים עלולים להחמיר עצירות. מי שמעלה סיבים, מעלה גם שתייה.
ומה עם חלב? אצל חלק מהאנשים כמות גדולה של מוצרי חלב, בעיקר גבינות, נקשרת לתחושה של עצירות. אין כאן כלל לכולם. אם היומן מראה קשר, בודקים, בכמות ולא באיסור.
פירות שעוזרים, ואיך
שזיפים מיובשים וקיווי מוכרים כמזונות שעוזרים לחלק מהאנשים עם עצירות, ויש להם גם תמיכה מחקרית. אבל גם כאן, כמות קטנה בהתחלה. מי שאוכל קופסה שלמה של שזיפים מיובשים בבת אחת, עלול להחליף בעיה אחת בבעיה אחרת.
ומי שחי עם מעי רגיז ומגיב לפירות מסוימים, יבדוק אחד בכל פעם, ויראה מה עובד אצלו.
וגם אגס ותפוח עם קליפה, דגנים מלאים וזרעי פשתן טחונים מוזכרים לעיתים קרובות. כל אחד מהם יכול להיות חלק מהתמונה. הכלל של המדריך הזה חוזר: אחד בכל פעם, בכמות קטנה, עם מים, ורישום.
סיבים, לאט ובחכמה
העלאת סיבים יכולה לעזור בעצירות, בעיקר סיבים מסיסים. אבל לא ביום אחד ולא בבת אחת. מי שמעלה סובין בפתאומיות, מקבל נפיחות לפני שהוא מקבל הקלה.
איך מעלים כפית אחרי כפית, עם טבלה לשבועיים, פירטנו בלהעלות סיבים בלי לפוצץ את השבוע.
כשהמעי מחליף צד
יש אנשים שאצלם עצירות ושלשול מתחלפים. היום תקוע, מחר רץ. אצלם הכללים של יום עצירות לא מתאימים ליום של שלשול, ולהפך. משלשל ביום תקוע עלול להפוך לשלשול למחרת.
מה עושים ביום ההפוך, פירטנו ביום שלשול: איך עוברים אותו בלי לאבד את המחר.
תנועה, גם קטנה
הליכה של עשר עד עשרים דקות ביום עוזרת למעי לנוע אצל רבים. לא צריך אימון, לא צריך חדר כושר. סיבוב בשכונה אחרי ארוחת הערב, מדרגות במקום מעלית.
ומי שיושב כל היום מול מחשב, קם כל שעה לכמה דקות. המעי לא אוהב כיסא, בדיוק כמו הגב.
ויש גם תרגילי נשימה. נשימה איטית ועמוקה, שמניעה את הבטן, עוזרת לחלק מהאנשים לשחרר את שרירי הבטן והאגן בזמן שהם יושבים בשירותים. נשמע פשוט מדי. אצל מי שנוטה לדחוק, זה לפעמים בדיוק החלק שחסר.
קו אדום
דם, הקאות, בטן נפוחה וכואבת שלא מוכרת, עצירות חדשה בגיל מבוגר, ירידה במשקל. שם לא מדריך ביתי. שם בירור.
שאלות שחוזרות על יום של עצירות
כמה ימים בלי יציאה זה “יותר מדי”? יש טווח רחב של תקין, ומה שחשוב יותר הוא שינוי מהדפוס הרגיל שלכם, וקושי או כאב. אם משהו השתנה, מדברים עם רופא.
משלשלים ממכרים? זו שאלה שכדאי לשאול רופא או רוקח, לגבי התכשיר הספציפי. לא מתחילים ולא מפסיקים לבד.
חוקן ביתי? רק לפי הנחיה רפואית.
מה עם ילדים? עצירות שכיחה אצל ילדים, ולעיתים קשורה להתאפקות. רופאת הילדים היא הכתובת, במיוחד אם יש כאב או דם.
ואם הסיבים לא עזרו? אז אולי זה לא עניין של סיבים, וצריך בירור.
ומה אם יש גם כאב בטן חזק, הקאות, או בטן נפוחה מאוד בלי יציאת גזים? זו לא עצירות רגילה. זו סיבה לפנות מיד לטיפול רפואי.
עצירות בהריון? שכיחה מאוד, ויש לה התאמות משלה. מדברים עם הרופא או האחות לפני כל תכשיר.
המידע במדריך כללי ואינו תחליף לייעוץ אישי של רופא או דיאטן.
