מה הקשר בין מילים להשמנת ילדים?
מערכת עדי ווי לחייםפורסם:
הילדים שלנו תלויים בנו בכל תחום ועניין, ובמיוחד כשמדובר בבריאותם ובתזונתם. מיומם הראשון עלי אדמות, ויש שיאמרו – עוד בהיותם בבטן – אנחנו מזינים אותם נפשית וגופנית. מלבד זאת, אנחנו אלה שמתווכים בינם ובין העולם, ומעצבים את תפיסת עולמם. על כן, לא פלא שכל משפט, כל אמירה, מתקבלים אצלם כמובנים מאליהם. וכל הערה יכולה להשפיע על התנהגות ילדים, וכמובן – על שינוי התנהגות. ומכאן מדוע חשוב שנבין, כי לעתים אנחנו משחררים אמירות שעלולות להתפרש כסותרות, ולבלבל אותם. במיוחד כשמדובר בנושאי תזונה והשמנת ילדים.
אז מהם המשפטים השכיחים שאנחנו, ההורים ואנשי הצוות החינוכי, אומרים וכיצד הם משפיעים על התנהגות ילדים?
המשפט: קודם תגמור מהצלחת, אחר כך תקבל ממתק.
מה הילדים מבינים? שרק מי שגומר את כל האוכל מהצלחת הוא ילד טוב, בלי קשר למידת השובע שלו להעדפות ולטעם שלו. וגם – שממתק הוא תמיד פרס על התנהגות טובה.
איך המשפט משפיע על התנהגות ילדים? משפט כזה עלול לעודד אכילה מופרזת של ממתקים, אכילה מעבר לצרכים של הגוף, אכילה של ממתקים כפיצוי על מצב רוח רע, והתוצאה המדאיגה ביותר: השמנת ילדים.
המשפט: מותק שלי, כמה השמנת, איך תמצא/י ככה חבר/ה?
מה הילדים מבינים? לא פעם, משפט כזה נאמר בביקור של סבתא אוהבת, שגם מביאה לנכדיה האהובים שפע של ממתקים או עוגות מעשה ידיה, ומוודאת שאכלו מכל מה שהביאה להם. במקרה הזה, זהו משפט בעל מסר כפול ומבלבל, שמשדר לילדים כי הם צריכים להיות "נכדים טובים" ולכבד את המאמץ של הסבתא שטרחה, שאפתה או קנתה עבורם דברים טעימים. שעצם האכילה היא התנהגות מנומסת לכבודה של של סבתא, אבל שמצד שני – צריך להישאר רזים ויפים, כדי בבוא העת למצוא בן/בת זוג ולהיות מאושרים, ושסבתא דואגת גם לכך.
איך המשפט משפיע על התנהגות ילדים?משפט כזה עלול לעורר התפתחות של הפרעות אכילה כמו דיאטות קיצוניות, בולימיה נרבוזה או אנורקסיה נרבוזה, חלילה.
המשפט: אוף, כמה אכלתי. אצא לכפר על זה בהליכה, ריצה או כל סוג אחר של ספורט.
מה הילדים מבינים? שאכילה היא חטא שיש לכפר עליו,שספורט הוא עונש שניתן לאנשים רעים שחוטאים ושהחיים מתנהלים בין הנאות שהן חטא לבין הענשה עצמית.
איך המשפט משפיע על התנהגות ילדים?הילדים יכולים להתרגל לא לאהוב להתעמל או לא לאהוב עיסוק בכל פעילות גופנית אחרת.ההתייחסות שלהם לאכילה תהיה מעוותת במקום לראות באכילה הנאה רגילה, שעונה על הצרכים הבסיסיים של הגוף. כמו כן, עלול להתקבל שינוי התנהגות שמשמעותו אכילה לא מאוזנת, שנעה בין מצבים קיצוניים כמו אכילת יתר לבין המנעות מאוכל.
המשפט: אכלתי (או "תקעתי") כמו פרה
מה הילדים מבינים? שאכילה היא פעולה המיוחסת לבעלי חיים, שאנשים מכובדים אינם אוכלים כמו בעלי חיים, שלאכול הרבה או שלאכול מאכל משמין זו התנהגות דוחה, מגעילה, שדורשת הלקאה או עונש.
איך המשפט משפיע על התנהגות ילדים? חסר
המשפט: אני כל כך שמן/ה, ממש בושה שאנשים יראו אותי ככה, אני חייב/ת לעשות דיאטה עד האירוע.
מה הילדים מבינים? שלהיות שמן/ה פירושו להיות מכוער/ת, שמה שמציגים לאורחים באירועים אינו קשור למציאות. וגם – שלקראת אירועים מיוחדים עושים מאמצים מיוחדים כדי להציג לראווה לפני אורחים וקרובי משפחה, כי הגוף צריך להיות שונה מאיך שהוא נראה ומתפקד בחיים הרגילים.
איך המשפט משפיע על התנהגות ילדים? הילדים יכולים להתרגל לכך שיש מצבים בהם מותר לשקר, להציג תמונה מיופה, וכן שצריך לדאוג בצורה מוגזמת לצורה החיצונית. תוצאה האפשרית ומדאיגה יותר: הילדים מקבלים לגיטימציה לדיאטות כסאח, ואלה עלולות לגרום להשמנת ילדים (וכמובן – להשמנת מבוגרים) או להפרעות בריאות אחרות.
המשפט: זה כל מה שמגישים לאורחים?
מה הילדים מבינים: זה יכול להיות האב, שמעיף מבט על השולחן הערוך לקראת הגעת האורחים ושואל את השאלה, בעוד האם רצה בתגובה למטבח, ממשיכה לטרוח על מאכלים ומנות נוספות, ומגיעה לאירוח עצמו כשהיא עייפה ורצוצה. וגם – כשהיא מרגישה אשמה על שלא הכינה מספיק ובמועד. אבל אפשר שהסיטואציה תתרחש בקרב בני משפחה שונים, כמובן. מה שהילדים יכולים להבין מכך הוא, שאירוח טוב הוא מצב שבו מאביסים את האורחים בכמויות עצומות של אוכל, ושניתן לשלוט ולתמרן אנשים באמצעות אוכל.
איך המשפט משפיע על התנהגות ילדים? חסר
המשפט: אני כל כך עייפ/ה, חייב/ת משהו מתוק.
מה הילדים מבינים: זו יכולה להיות האם וזה יכול להיות האב שאומרים את המשפט בסופו של יום מתיש, ואז יושבים לשתות משקה חם עם חופן עוגיות, שוקולד או גלידה, בעוד הילדים חושבים לעצמם "למה הם לא הולכים לישון, ולמה רק אותנו שולחים למיטה כשאנחנו עייפים?". המשפט עלול להתפרש כשקר של ההורים וגם כמסר שגוי ש"כשעייפים – זוללים משהו מתוק".
איך המשפט משפיע על התנהגות ילדים? המשפט הזה יכול לסמן לילדים להתעלם מצורכי הגוף, לא להקשיב לקול הפנימי שאומר שכשעייפים – ישנים, ואוכלים כשרעבים. ההמשך הישיר של התנהגות זו הוא התעלמות מרגשות ותחושות, שימוש באכילה כמענה לצרכים אחרים, ומה שמדאיג יותר: התפתחות הפרעות כמו עצירות, השמנה וכדומה.
המשפט: "תאכלו, חמודים. אני לא רעב/ה".
מה הילדים מבינים: כשאמא או אבא מגישים ארוחה לילדים, אבל לא מתיישבים ביחד איתם כדי לאכול בצורה מסודרת, ואז – מנשנשים את השאריות מהצלחות שלהם, המסר שעובר הוא שצרכי הילדים קודמים לצרכי הוריהם ולצרכי אחרים. יכולה גם להתפתח טענה, שמדוע מכריחים את הילדים לאכול בארוחות משפחתיות, גם כשהם אומרים שהם לא רעבים, ותחושה שההורים נוקטים איפה ואיפה או חלילה משקרים. מסרים נוספים הם ש"שאריות צריך לאכול", כלומר שאסור לזרוק אוכל וצריך לאכול אותו גם אם לא ממש מתחשק.
איך המשפט משפיע על התנהגות ילדים? בגרימת בלבול, יצירת תמונת עולם מעוותת, חוסר יכולת להיענות לצרכי הגוף, וכן בעידוד אכילה ללא קשר לרמת השובע והרעב האמיתיים. כמו כן, משפט כזה עלול לעודד השמנת ילדים או רצון לעשות דיאטה קיצונית.
המידע חדשותי וכללי ואינו תחליף לייעוץ אישי של רופא או דיאטן.
