לא שומרים בבטן – הטיפים להרגיע את מערכת העיכול בעת סטרס

מכירים את זה שאתם באים לרופא גסטרו, מספרים לו שכואבת לכם הבטן, שהיציאות שלכם לא מסודרות, שיש לכם מלא גזים – אבל כל הבדיקות יוצאות תקינות? הרופא מגרד בראש ואומר שאין לו מה לתת לכם, כנראה שיש לכם תסמונת המעי הרגיז וזה הכל בראש שלכם… מרגיז, נכון? בכתבה שלפניכם אני מסבירה למה שניכם צודקים ומה ניתן כן לעשות עם זה!

קצת היסטוריה

מאז ומתמיד הרפואה העממית ראתה קשר הדוק בין מצבי הרוח שלנו לבין הבריאות. האמרות הנהוגות בלשון מדגימות את זה: לא לשמור בבטן, להוציא את מה שיש לי על הלב, תחושות הבטן, הקרביים מתהפכים, הלב צנח לתחתונים ועוד. גם ברפואה הסינית העתיקה האבחון שעושה הרופא לוקח בחשבון את כל התופעות – הפיזיות והנפשיות. לדוגמא: "המטופל סובל מצרבות, גיהוקים, כאבי בטן והתפרצויות זעם תכופות".אבי הפסיכולוגיה המודרנית, זיגמונד פרויד, הצביע על הקשר ההדוק בין הנפש לגוף בהגדרתו את הביטוי הגופני של מצוקות הנפש כשלב ראשוני, קדום, של התפתחות האדם. גם קארל יונג, עמיתו, דיבר על הביטוי של התרגשות חזקה במערכת העיכול: "מתהווים עצבובים מופרזים של העצב… שסופם הפרעות עצביות של תפקוד הקיבה או המעיים…". הרפואה המערבית הפרידה בין הגוף לנפש במשך הרבה שנים, אך גם היא לאחרונה מתחילה להכיר בתופעות פיזיות ופסיכולוגיות כקשורות קשר הדוק.מה קורה בגוף שלנו כשאנו בסטרס?

בשנת 1838, חוקר בשם Beaumont גילה את ההשפעה של התרגשות יתרה, חיובית או שלילית, על הפרשת מיצי קיבה. באותה מאה התגלתה מערכת העצבים שעוטפת את המעי והיא קיבלה שם – "המוח הקטן". מערכת העצבים של מערכת העיכול מתקשרת עם מערכת העצבים המרכזית שלנו, המוח, באמצעות מסלול שנקרא "ציר מוח-מעי". באמצעות הציר הזה המידע עובר בין המוח לבין מערכת העיכול וקובע את התפקוד של הגוף. כיצד זה קורה? כאשר אנחנו נמצאים במצב של סכנה, המוח שלנו עושה הכל כדי להציל ולשרוד. זה מנגנון הישרדות בסיסי, אבולוציוני, של כל יצור חי. איך מתנהל הגוף במצבי סכנה וצורך לשרוד? התגובה היא של "ברח או הילחם". כלומר, הגוף נכנס לכוננות ספיגה. הדם זורם לרגליים והידיים, אך לא למערכת העיכול. איננו אמורים לאכול או לעכל דבר במצב כזה, הגוף מוכן למלחמה או הימלטות. כאשר הדם אינו מוזרם למערכת העיכול יורדת הפרשת מיצי עיכול. כאשר יורדת הפרשת מיצי עיכול ואנזימים, עיכול וספיגת המזון מופרעים. אכילה במצבי סטרס יוצרת הפרעה בעיכול, אשר לאורך זמן יכולה להתפתח להפרעה בתפקוד של מערכת העיכול – קיבה, מעי דק או מעי גס וכו'.

דיסטרס: תפסיקו לרדוף אחרי הזמן!

נוסף, כיום אנו יודעים שגם אוכלוסיית החיידקים שבמעי משתתפת בתקשורת של ציר מוח-מעי, הקשורה קשר הדוק למצב הנפשי. החיידקים מתקשרים עם המעי ב- 3 דרכים לפחות: הורמונאלית, חיסונית ועצבית (נוירונים). גם להיפך, כאשר האדם שרוי בסטרס מתמשך, החיידקים במעי נפגעים והאוכלוסייה שלהם משתנה. הבעיה מתחילה להיות כאשר אנחנו שרויים בסטרס לאורך זמן ממושך, כמו שקורה לעיתים קרובות בחיים המודרניים. אנחנו התרגלנו לחיות בסטרס והוא הפך להיות דיסטרס, מצב של סטרס מסוים, אשר גובה את המחירים הפיזיולוגיים והנפשיים משלו. מהו דיסטרס ואיך לזהות אותו? בדקו עם עצמכם: אם כל היום אתם מתנהלים בניסיון להספיק: לארגן את הילדים בבוקר, להגיע לעבודה בזמן, להספיק להכין את הדוחות או דברים אחרים שהבוס דורש, להספיק לצאת בזמן כדי להוציא את הילדים מביה"ס או הגן, להביא אותם לחוגים, לחזור הביתה, לקלח-להאכיל-להשכיב לישון, לסדר, לבשל, להיות עם בן הזוג ולזחול למיטה – אתם חיים בדיסטרס מתמשך. גם חיי הסטודנט רצופים מצבי דיסטרס, או ברוקר בבורסה, או רופא בכוננות ועוד.

בהתחשב בעובדה שהפרעות במערכת העיכול הפכו להיות אחת הבעיות הנפוצות ביותר (כ- 50% מכל הביקורים במכוני גסטרו הם בגין תסמונת המעי הרגיז/ש) ניתן להניח שיש קשר בין אורח החיים המודרני לתופעות אלה. בנוסף, אנו עדים לעלייה מתמדת בשיעור מחלות מעי דלקתיות (כמו קרוהן או קוליטיס כיבית), סרטן המעי הגס, תופעות כמו צרבות, רפלוקס וכדומה. עלינו לבחון את כל ההיבטים הקשורים לכך.

כיצד מגיבה מערכת העיכול שלנו לסטרס או לדיסטרס?

כאשר אנחנו חווים סטרס (או דיסטרס), מערכת העיכול מגיבה באופנים הבאים:

• הפרשת מיצי עיכול יורדת – העיכול פחות טוב.
• תנועתיות מעיים משתנה. היא יכולה לעלות ואז יש שלשול, או לרדת ואז יש עצירות.
• חדירות המעי עולה, מה שגורם לחדירת חלקיקי מזון לדם, ומכאן להתפתחות אלרגיה ואי סבילות למזונות.
• אספקת הדם לתאי המעי יורדת כי המתח מכווץ את נימי הדם המספקים למעי את החמצן וחומרי הזנה, דבר שיכול להאט את החלמת המעי.
• רגישות האיברים הפנימיים משתנה, סף הכאב עולה או יורד מהנורמה.

מחקר שבדק את הקשר בין משך וחומרת הסימפטומים של מערכת העיכול לבין עובי קליפת המוח, מצא קשר הדוק לכך. במחקר השתתפו 3 קבוצות: אנשים שסובלים מתסמונת המעי הרגיז, אנשים עם מחלת המעי הדלקתית קוליטיס ואנשים בריאים. החוקרים הצביעו על התאמה בין עובי אזורים מסוימים במוח, משך הסימפטומים ומצבי הרוח של הנבדקים. בקרב האנשים הבריאים לא נמצא עיבוי שנמצא בקרב המשתתפים האחרים.

אז מה עושים? כמו שמשתמע עד כה, יש לפעול במספר מישורים, פיזיים ונפשיים, אך גם תפיסתיים, כדי לשפר את המצב ולהרגיש יותר טוב:

• מישור התפיסות שלנו: כלומר, המחשבות. כיצד שאנו תופסים מצב זה או אחר יקבע במידה מרובה עד כמה נחיה בדיסטרס או בתחושת רווחה. לדוגמא, אתם יכולים לחוות לחץ ועצבנות כאשר מאחרים לגן להוציא את הילד. אתם יכולים לדמיין את הילד שלכם נשאר אחרון, מסתכל על הדלת ומחכה לכם, או עומד עם הגננת מחוץ לגן ושומע אותה מתלוננת על ההורים שלו (אתם). אם אתם תקועים באותו זמן בפקק כי לא הצלחתם לצאת בזמן מהעבודה, זה עלול למוטט אתכם (עם יד על הלב – יש אמא שלא חוותה את המיני טראומה הזו מספר פעמים לפחות?). לעומת זאת, אתם יכולים לומר לעצמכם שזה המצב, המתח שלכם לא יביא תועלת לילד שלכם. להרים טלפון לסבתא/שכנה/חברה, ולהתארגן אחרת.
  שינוי התפיסה יעשה את השינוי בגוף. למשל, במקום "אני אמא גרועה והילד שלי חווה כעת את הנטישה שתעשה לו טראומה לכל החיים", נסו לחשוב "זה לא נעים, אבל זה קורה לכולם. בוא נראה מה אני יכולה לעשות כדי לפתור את הבעיה כעת וכיצד אוכל למנוע אותה מחר". מרגישים את ההבדל בבטן?
• מישור פיזי: כאשר הבטן כואבת, כאשר היציאות מתחלפות בין שלשול לבין עצירות, יש לטפל בכך כאן ועכשיו. ניתן לשתות חליטות צמחים מרגיעות כמו בבונג, שומר או מרווה. אפשר להשתמש בכרית חמה ולהניח אותה על הבטן. חשוב לבדוק ולהתאים את התזונה, לשנות במקרה הצורך את הצורה של האכילה, שעות האכילה וסוג המזונות שאוכלים במצבים שונים. לדוגמא, כדאי לבדוק איך תרגישו אם תורידו מוצרי חלב למשך מספר שבועות. או תחליפו את סוגי הלחם שאתם אוכלים, או תנסו ללעוס טוב יותר. לרוב מגלים דברים שכדאי לתעד ואז לעבוד על כך עם התזונאית שלכם.
• המישור הנפשי: איך נרגעים? איך יוצאים ממצב של דיסטרס מתמשך למצב של חיים מעניינים אך מלחיצים פחות? את נושא התפיסות הזכרנו קודם. בנוסף, כדאי וניתן ליישם טכניקות הרגעה שהוכיחו את עצמם לאורך שנים והמחקרים חיזקו את יעילותם. לדוגמא, דמיון מודרך, מדיטציה שניתן לעשות אפילו באמצע יום מוטרף במשרד (לשים אוזניות עם דמיון מודרך מוקלט ולהתנתק למשך כמה דקות, רצוי בעיניים עצומות). עבודת נפש דרך הגוף יעילה מאוד להרגעה, כמו למשל חוגי יוגה או פילאטיס, פלדנקרייז וכדומה.

לסיכום

אנחנו פועלים מתוך הרגלים שלנו. כדי לשנות את ההרגלים וללמוד לחיות ולהרגיש אחרת, רובנו יכולים לעשות זאת אך לפעמים זקוקים לעזרה של איש מקצוע. זה החיים שלכם, וכדאי להינות מהם!

המידע חדשותי וכללי ואינו תחליף לייעוץ אישי של רופא או דיאטן.