דלגו לתוכן הראשי

adi-way.com

סיבים ומעי רגיז: למה אותו תפריט לא עובד לשני אנשים

מערכת עדי ווי לחייםפורסם:

איור: שתי קערות דייסה זהות על שני פלייסמטים בצבעים שונים, צנצנת קטניות ותפוח
איור להמחשה: שתי קערות דייסה זהות על שני פלייסמטים בצבעים שונים, צנצנת קטניות ותפוח

עצה שחוזרת בכל כתבה על עיכול היא לאכול יותר סיבים. היא נכונה. היא גם חצי משפט. למי שהמעי שקט, היא עובדת כמעט מעצמה. למי שחי עם נפיחות, כאב אחרי ארוחה ויציאות שמחליפות כיוון, אותה צלחת של שיבולת שועל, קטניות ותפוח יכולה להפוך את אחר הצהריים לגיהנום קטן. ואז מגיעה המסקנה הלא נכונה: “סיבים זה לא בשבילי”.

הכתבה הזאת לא נגד סיבים. היא נגד העלאה גורפת, בבת אחת, בלי להבחין בין סוגים. ההבדל בין שבוע טוב לשבוע רע נמצא בדרך כלל בשני דברים: איזה סיב, ובאיזה קצב.

סיב הוא לא רכיב אחד

המילה “סיבים” מכסה משפחה שלמה. יש סיב מסיס, שסופח מים ויוצר מעין ג׳ל רך. יש סיב לא מסיס, שמגדיל נפח ומזרז מעבר. ויש קבוצה שלישית, שלא תמיד נקראת סיב בכלל: פחמימות קצרות שחיידקי המעי מתסיסים מהר, ובשיח המקצועי הן מוכרות בשם FODMAP. התסיסה מייצרת גזים. אצל רוב האנשים זה עובר בשקט. אצל מי שהמעי שלו רגיש לתחושת מתיחה, זה מורגש כמו בלון.

לכן אדם עם תסמונת המעי הרגיז יכול לסבול כמה כפות שיבולת שועל בבוקר, ולהגיב רע לבצל בתבשיל, לצלחת פסטה גדולה או לתפוח שלם. זו לא סתירה. אלה פשוט רכיבים שונים שמתחפשים לאותה מילה.

למה אותו תפריט עובד אצל אחד ומפיל את השני

שני אנשים אוכלים בדיוק את אותה קערה. אחד מרגיש מצוין. השני נפוח עד הערב. ההבדל לא חייב להיות בכוח רצון. הוא יכול להיות ברגישות של המעי לתחושה, בקצב התנועה שלו, בחיידקים שחיים בו, ובכמה סיב הגיע באותו יום מכל הכיוונים. מי שמעתיק תפריט של מישהו אחר אחד לאחד, מנסה להעתיק גם את המעי שלו. וזה החלק שאי אפשר להעתיק.

איך מעלים בלי לערוך ניסוי על כל הגוף

הכלל הראשון: שינוי אחד בכל פעם. אם מוסיפים קטנית, לא מחליפים באותו שבוע גם את הלחם וגם את הפרי. אחרת, כשמגיע התסמין, אין חשוד אחד. יש עשרה.

הכלל השני: קצב. כמות קטנה, כמה ימים, ורק אז עוד קצת. מעי שמקבל תוספת הדרגתית מתרגל לעיתים קרובות טוב יותר ממעי שמקבל “שבוע בריאות” מלא ביום ראשון בבוקר.

הכלל השלישי: מים. סיב לא מסיס בלי נוזלים מגדיל נפח שלא זז, ואז הנפיחות מגיעה דווקא מהעצה שהייתה אמורה לעזור. מי שמעלה סיבים ולא מעלה שתייה, עובד נגד עצמו.

ובאמצע: רישום. שורה ביום. מה נכנס, מתי, ומה קרה אחרי. לא “הכל רע”, אלא שעה ותסמין. שבועיים של רישום קצר שווים יותר מכל דיאטה שהורדה מקבוצת וואטסאפ.

מה עושים בשבוע שכבר התנפח

קודם כל, לא מוחקים הכל. חוזרים לכמות האחרונה שהייתה בסדר, ונשארים שם כמה ימים. מאפס מתחילים רק מי שלא רשם כלום, וזו עוד סיבה לרשום.

אחר כך משנים את הצורה ולא רק את הכמות. ירק מבושל נסבל אצל רבים יותר מירק חי. פרי קלוף יושב אחרת מפרי עם קליפה. כף זרעים טחונים מתנהגת אחרת מחופן שלם. וסיב מסיס, כמו זה שבשיבולת שועל או בפסיליום, נסבל לרוב טוב יותר בתסמונת המעי הרגיז מסובין חיטה. אלה לא חוקים, אלה כיוונים לבדיקה. ההבדל בין “אני לא סובל סיבים” לבין “אני לא סובל את הסיב הזה בכמות הזאת” הוא כל הסיפור.

מתי דיאטת הפחתה היא כלי, ומתי היא מלכודת

דיאטה מופחתת FODMAP היא כלי מוכר בטיפול בתסמונת המעי הרגיז. אבל היא בנויה כמו גשר, לא כמו בית. יש שלב קצר של הפחתה, ואחריו החזרה מדורגת של מזונות, אחד אחד, כדי לגלות מה באמת מפריע ומה נאסר סתם. השלב השני הוא העיקר. בלעדיו נשארים עם תפריט צר ועם פחד מכל השאר.

הבעיה מתחילה כשההפחתה הופכת לאורח חיים. חודשים בלי ליווי, ובמקום שלושה חשודים נשארים שלושים. עם הזמן יורדים גם מזונות שהמעי היה יכול לקבל, ויחד איתם סיבים שחיידקי המעי צריכים. הכלל המעשי: שלב שקט, ואז בדיקה מחדש. לא תפריט קבוע של שלושה מאכלים. את התהליך הזה כדאי לעבור עם דיאטן, כי ההחזרה המדורגת היא החלק שהכי קל לפספס לבד.

גם הלחם נכנס לחשבון

הרבה אנשים מוציאים לחם כבר בשבוע הראשון, בטוחים שהגלוטן אשם. לפעמים הבעיה היא כמות החיטה ולא החלבון. ולפעמים צריך בירור רפואי לפני שמשנים משהו, כי ההורדה עצמה עלולה לטשטש בדיקה. על הסדר הנכון כתבנו בגלוטן בלי צליאק: מתי הורדה מהתפריט באמת נבדקת.

הקופסה של הצהריים

הניסוי הכי קשה קורה דווקא מחוץ לבית. בעבודה אין מטבח, אין זמן, ויש מנה אחת שצריכה להחזיק עד הערב. מי שמעלה סיבים יעשה את זה קודם בבית, ורק אחר כך יעביר לקופסה את מה שכבר נבדק. רעיונות לארוחה שמחזיקה בלי להפוך את המשרד למעבדה יש בקופסת אוכל לעבודה כשיש מעי רגיש.

מה לקחת לרופא או לדיאטן

יומן של שבעה ימים. רשימה של מה שהוצא מהתפריט, ומתי. ותסמינים של לילה מול יום, כי הם מספרים סיפורים שונים.

ויש דגלים שדורשים בירור רפואי לפני כל ניסוי תזונתי: דם ביציאה, ירידה במשקל שלא הוסברה, אנמיה, תסמינים שמעירים משינה, או התחלה של תסמינים בגיל מבוגר. תסמונת המעי הרגיז היא אבחנה. לא מדביקים אותה לבד על תסמין חדש, גם כשהיא נשמעת מוכרת.

המידע חדשותי וכללי ואינו תחליף לייעוץ אישי של רופא או דיאטן.

לכל הפרסומים

עוד מהאתר

התאמת התצוגה

גודל גופן: 100%

ההגדרות נשמרות בדפדפן הזה בלבד. מידע נוסף בהצהרת הנגישות.

משהו שכדאי שנדע?

נתקלתם בטעות, או שיש נושא שלדעתכם פספסנו? הודעת וואטסאפ אחת מספיקה, ואנחנו נחזור אליכם.

פתיחת וואטסאפ