יותר צעדים נקשרו לפחות קשיים נפשיים אצל מתבגרים

כמה צעדים ביום צריכים בני נוער לעשות? מחקר חדש ב-JAMA Network Open מוסיף לשאלה הזאת ממד של בריאות הנפש, אך גם סיבה להיזהר מתשובה מספרית פשוטה. המשתתפים שהיו פעילים יותר נטו לדווח בהמשך על פחות קשיים. מכאן ועד הוראה לכל נער ונערה להגיע לאותו מספר בשעון, המרחק עדיין גדול.

מה נמדד, ומתי

החוקרים השתמשו בנתוני מחקר ABCD האמריקאי. המשתתפים היו בני כ-12, והצעדים נמדדו במכשירי Fitbit בתקופה של שלושה שבועות. כעבור שנה נבדקו תסמינים באמצעות שאלון קצר שהצעירים מילאו, הכולל תחומים רגשיים, התנהגותיים וקשיי קשב. מדובר במדד תסמינים, לא באבחון רפואי של דיכאון או חרדה.

לפי המאמר המקורי, הקשר נשמר גם בניתוחים שהתחשבו בקשיים נפשיים קודמים. עם זאת, המשתתפים לא הוגרלו לתוכנית הליכה. לכן אי אפשר לקבוע מה היה קורה אילו נער מסוים היה מוסיף צעדים באופן יזום, או כמה מההבדל קשור לתנועה עצמה.

למה 12,000 אינם מספר קסם

בהודעת קינגס קולג' לונדון, שהוביל את המחקר עם אוניברסיטת מסצ'וסטס באמהרסט, מוסבר שהקבוצה שצברה פחות מ-5,000 צעדים ביום הציגה את מספר התסמינים הגבוה ביותר. בקבוצה שצברה כ-12,000 צעדים ומעלה נצפו פחות תסמינים, והקשר לא התמתן בבירור בטווח שנבדק.

אבל הקבוצות האלה נועדו להשוואה מחקרית. הן אינן גבולות שמפרידים בין ילד בריא לילד שאינו בריא. מספר הצעדים גם אינו מתאר את כל מה שאדם עושה: יום שכולל שחייה או רכיבה יכול להיות פעיל מאוד בלי להיראות כך במונה.

המשמעות למשפחה אינה מרדף אחרי המספר הגבוה ביותר. אפשר להשתמש במחקר כפתיחה לשיחה: מתי נעים לזוז, אילו פעילויות מעניינות את המתבגר, ומה מקשה עליו לצאת מהבית. זו הצעה ליישום בשגרה, לא התערבות שנבדקה בניסוי הזה.

ומה הקשר למוח?

החוקרים מצאו גם הבדלים קטנים בעובי קליפת המוח באזורים מסוימים. בהודעת האוניברסיטה מודגש שמדובר בממצא ראשוני, ושמעט משתתפים צברו מספר צעדים גבוה במיוחד. לא ידוע אם המגמה נמשכת מעבר לטווח שנמדד.

הבדל בסריקת מוח אינו שקול לשיפור שכלי, והמחקר לא מצא קשר כולל בין מספר הצעדים להישגים בלימודים. להורים זו הבחנה מועילה: אין כאן הבטחה לציונים טובים יותר, ואין הצדקה להפוך את ההליכה למבחן ביצוע נוסף.

תנועה יומית היא יותר מספירת צעדים

ההנחיות באתר אפשריבריא של משרד הבריאות מדגישות לילדים ולנוער לפחות 60 דקות מצטברות של פעילות מתונה עד עצימה ביום, עם פעילות לחיזוק השרירים והעצמות לפחות שלושה ימים בשבוע. ההמלצה הזאת מתייחסת למשך הפעילות ולאופייה, ולא למספר צעדים אחיד.

באתר מצוינות אפשרויות רבות: משחקי כדור, ריקוד, שחייה, רכיבה ומשחקי תנועה. גם הליכה ממקום למקום יכולה להשתלב ביום פעיל. אין צורך שכל הפעילות תהיה חוג בתשלום, ואין סיבה שדווקא הפעילות שהילד הכי פחות אוהב תהפוך למרכז התוכנית.

אפשר להתחיל בבחירה משותפת אחת: הליכה קצרה עם חבר, חלק בטוח מהדרך לבית הספר או משחק בחוץ. כדאי לבחור זמן ומקום שמתאימים למשפחה וליכולת של הילד, ולשאול אחרי כמה ימים אם היה נעים ואם רוצים להמשיך. אין צורך לקנות שעון כדי לנסות.

אם המתבגר משתמש במונה צעדים, רצוי שהמספר יעזור לו להתבונן בהרגלים ולא יהפוך לציון שמקבל אישור או ביקורת. השאלה המעשית היא איזו תנועה אפשר לשלב שוב מחר.

הליכה יכולה להשתלב בשגרה שתומכת בבריאות, אך המחקר אינו בודק אותה כתחליף לטיפול נפשי. כאשר יש קושי מתמשך או פגיעה בתפקוד, הוספת פעילות אינה סיבה לדחות פנייה לעזרה מקצועית.